הרצון האוטומטי של הורים הוא לגונן על הילד, לעטוף וללוות אותו בכל רגע, אבל אם כך נעשה, הרי שלמעשה נפעיל חסות יתר עליו. חסות זו נשענת על תפיסת עולם לפיה העולם (או בית הספר) הוא מקום מסוכן ומאיים, ותפקידם של ההורים הוא למנוע מהילד התנסויות העלולות להקשות או לפגוע. לכן נלווה אותו בכל צעד, נמנע ממנו התנסויות ונפתור עבורו כל קושי שיצוץ.
התנהלות הורית של חסות יתר, מונעת מהילד להתנסות במשימות החיים השונות, וכך למעשה מונעת ממנו לגלות בעצמו מה הוא יכול ומסוגל לעשות. ככל שהילד יתנסה ויתמודד עצמאית במגוון רחב של התנסויות, כך הוא יאמין בעצמו יותר ויהיה מוכן להצליח גם באתגרים שמזמנים לו החיים בכל תקופת גיל.
בבית ספר הילד לומד שפע של מיומנויות חדשות שחושפות בפניו את יכולותיו המתפתחות. האתגר ההורי הראשון הוא להאמין בילד. האתגר השני הוא לתת לו להתנסות לבד, ללא עזרתנו, תוך שאנו כמובן מהווים עבורו רשת הביטחון.